מסגרת טובה מגדירה את גבולות השלט ונותנת לטקסט מרחב. עיטורי פינות, ענפים או דוגמה חוזרת יכולים לחבר לוח חדש לריהוט בית הכנסת, אך כדאי לתכנן אותם אחרי שקובעים כמה מקום נדרש לשמות ולהקדשה.
מתחילים באזור הכיתוב
מניחים את הטקסט במידות קריאות ומשאירים שוליים סביבו. רק אז קובעים את רוחב המסגרת ואת מיקום העיטורים. כאשר מתחילים ממסגרת עשירה ומנסים לדחוס לתוכה את הנוסח, התוצאה עלולה להיות צפופה. בלוח עם כמה שמות רצוי לבדוק גם את היחס בין השורות לבין העיטורים הסמוכים.
עיטור בארבע פינות או פס רציף
עיטורי פינות מתאימים כאשר רוצים להשאיר שוליים פתוחים יחסית. פס רציף יוצר מסגרת ברורה יותר, אך יכול להתחרות בכותרת ובשמות. אפשר לבחון שתי הדמיות עם אותו טקסט ולבחור את זו שבה העין מוצאת את השם המרכזי בקלות. סימטריה היא אפשרות עיצובית, לא דרישה לכל עבודה.
חיבור לעיצוב שכבר קיים
בוחרים פרט אחד מתוך החלל — גוון עץ, קשת או צורת עלה — ומשתמשים בו באופן מדוד. העתקת כל הגילופים של ארון הקודש לשלט קטן עלולה לפגוע בקריאות. כאשר מזמינים כמה לוחות, כדאי לשמור על אותו עיקרון מסגרת ולשנות רק את המידות הנחוצות לכל נוסח.
עיטורים חתוכים ותחזוקה
בחיתוך צורני יש לבדוק קצוות דקים ושטחים שקשה לנקות. אם העיטור מורכב משכבה נוספת, מגדירים כיצד היא מחוברת ומה ייראה מהצד. לפני הזמנה מאשרים דוגמה בגודל מתאים, את גוון המסגרת ואת המפגש שלה עם הטקסט. מסגרת פשוטה ומדויקת יכולה להתאים לא פחות ממסגרת מפורטת — הבחירה תלויה בלוח ובחלל.
